החלטה בתיק ת"א 003123/00

רקע עובדתי

1.         התובעת מס' 1 (להלן: "התובעת") ילידת 4/9/86, נפגעה ביום 17/8/93 בתאונת דרכים, שעה שחצתה את הכביש ברחוב ארבע ארצות בחולון (להלן: "התאונה"). 

            משכך, הגישה תביעה לבית משפט השלום בתל-אביב בתחילה, לפיצוי בגין נזקי גוף שסבלה.

2.         ביום 17/7/94, מינה כב' השופט ע. דוויק ז"ל, שהתיק נקבע בפניו, את ד"ר סיגל כמומחה בתחום האורטופדי ובתחום נוירולוגיית ילדים את ד"ר וייץ. בשלב זה, החליט כב' השופט דוויק לא למנות מומחה בתחום הפסיכיאטרי, תוך שציין כי אם וכאשר זה ימונה, יהא זה לאחר התייחסות נוירולוג הילדים לצורך בהערכה פסיכיאטרית.  

            בחוות דעתו של ד"ר סיגל נקבע כי לתובעת לא נותרה נכות אורטופדית צמיתה.

            בחוות דעתו של ד"ר וייץ מיום 1/11/94 נקבעה לתובעת נכות זמנית למשך שלוש שנים מיום קרות התאונה בשיעור של 10%, בהתאם לסעיף 34(ב) לתקנות המוסד לביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) התשט"ז-1956 (להלן: "התקנות"), וזאת בגין הפגיעה הנוירולוגית הבאה לידי ביטוי בסימני תסמונת עקה בתר-חבלתית (POST TRAUMATIC STRESS DISORDER, תסמונת זו תכונה להלן כפי שנהוג לכנותה: "PTSD"). כמו כן, מאחר שאין לשלול השפעת גורמים סביבתיים וטרום חבלתיים על מצבה של התובעת ועל תפקודה לטווח ארוך, המליץ ד"ר וייץ על כך שתינתן הערכה של פסיכיאטר ילדים במטרה לקבוע הן את חלקו של הרכיב הנפשי בתפקודה של התובעת והן על מנת שימליץ - אם ימצא צורך בכך - על טיפול פסיכולוגי או פסיכיאטרי. 

            בעקבות האמור בחוות דעת זו מונה פרופ' אפטר - מומחה לפסיכיאטריה של הילד והמתבגר (ראו: החלטת כב' השופט דוויק מיום 16/1/95).

3.         בחוות דעתו הראשונה מיום 18/11/95 (במ/1, להלן: "חוות הדעת הראשונה") קבע פרופ' אפטר כי לתובעת סימנים ברורים של PTSD - שהינה הפרעה נפשית המופיעה לאחר מאורע טראומטי ואשר מאפייניה כוללים מחשבות טורדניות הקשורות עם האירוע, חלומות זוועה וחרדה - תוך שציין כי קיימת הגבלה בולטת ביכולת התפקוד הנפשי של התובעת. לאור האמור קבע פרופ' אפטר 20% נכות לתובעת למשך שלוש שנים בהתאם לסעיף 34(ג) לתקנות, והמליץ על בדיקה חוזרת של התובעת עם כניסתה לגיל ההתבגרות על מנת להעריך מחדש את אחוזי הנכות. כן המליץ פרופ' אפטר על טיפול נפשי לתובעת ולהוריה עד לשיפור משמעותי בסימפטומים שלה.

            בהחלטתו מיום 7/5/96 קבע כב' השופט דוויק, כי בהתחשב בעובדה שמצבה הנפשי של התובעת טרם התגבש ומאחר שהמדובר בקטינה, הדיון בתובענה יופסק באופן שהתיק יישאר תלוי ועומד ויחודש בתום 3 שנים מיום מתן ההחלטה, וזאת על מנת לאפשר לתובעת לקבל טיפול פסיכולוגי כמומלץ על ידי פרופ' אפטר. מיד עם תום שלוש השנים ומתן הטיפול הפסיכולוגי, תינתן חוות דעת חדשה על ידי פרופ' אפטר, שאז יחודש גם הדיון בתובענה. עוד קבע כב' השופט בהחלטתו, כי על פרופ' אפטר להודיע על תדירות הטיפול הנפשי לו זקוקה התובעת והיכן יכולה התובעת לקבל טיפול זה.

            בפועל החלה התובעת לקבל טיפול פסיכולוגי רק בתחילת אוגוסט 99', אצל ד"ר מוקטה, פסיכולוג קליני וחינוכי.

כב' השופטת ח. וולצקי, שהתיק הועבר לטיפולה, קבעה בהחלטתה מיום 4/9/00 כי טרם שיתן פרופ' אפטר את חוות דעתו השניה יועברו אליו סיכומי הפגישות של ד"ר מוקטה עם התובעת וכן כל המבחנים והציורים שערך לה במהלך הטיפול. עוד קבעה השופטת כי מכתבו של ד"ר מוקטה מיום 8/10/99 שכותרתו "תוצאות בדיקה פסיכולוגית" אינו מותר בהמצאה למומחה, שכן אין מדובר במסמך שנערך לצורך הטיפול הפסיכולוגי אלא סיכום שלו מלווה במסקנות, ומשכך מדובר בחוות דעת האסורה בהגשה למומחה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975.  

יוער בהקשר זה, כי בהחלטתי מיום 10/12/03 ציינתי כי החלטתה זו של השופטת בעינה עומדת ולא התרתי הצגת המסמך מיום 8/10/99, למעט תיאור סיבת ההפנייה שבמסמך זה והמבחנים שנערכו לתובעת ככל שמדובר בתוצאותיהם המספריות (ראו עמ' 29-30 לפרוטוקול). 

4.         בחוות דעתו השניה מיום 12/10/00 (במ/2, להלן: "חוות הדעת השניה"), קבע פרופ' אפטר לתובעת נכות בשיעור של 100% לצמיתות - בלא שפירט מכוח אלו תקנות נקבע שיעור נכות זה - בציינו כי חלה ירידה דרסטית במצבה של התובעת מאז בדיקתה האחרונה אצלו. עוד ציין פרופ' אפטר כי התובעת תהא זקוקה לטיפול ושיקום נוירופסיכולוגי אינטנסיבי ומקצועי וכי "יתכן ויש מקום לאמת את הידרדרות מצבה בלימודים ע"י תעודות ומכתב מאת מחנכת הכיתה".

            בהחלטתה מיום 17/12/00, נעתרה כב' השופטת וולצקי לבקשת התובעת והורתה כי התיק יועבר לבית המשפט המחוזי; ואכן ביום 21/12/00 הועבר התיק לבית משפט זה, וביום 16/10/02 - לאחר שהובא בפני כב' הרשמת שיצר, אשר החליטה כי בקשה  שהגישה התובעת לבדיקה חוזרת על ידי נוירולוג תידון רק לאחר חקירתו של פרופ' אפטר - נקבע התיק לראשונה בפני.

5.         ביום 13/7/04 העיד פרופ' אפטר. אולם על אף שעדותו הותירה בי רושם אמין וכן, נמצאה עדותו בעייתית, משהודה הוא עצמו בסופה כי לא ניתן על סמך חוות דעתו לקבוע את אחוזי הנכות של התובעת ואת הקשר הסיבתי שבין נכותה - ככל שקיימת - לבין התאונה (עמ' 128 שורות 11-13). לאור דברים אלה, נשאל המומחה באלו צעדים יש לנקוט. על כך השיב כי יש לקחת אנמנזה מפורטת יותר, לבצע בדיקה פסיכיאטרית חוזרת, לשלוח את התובעת למבחנים פסיכולוגיים אצל מומחה נוירופסיכולוגי וכן לבצע בדיקה נוירולוגית ו- M.R.I.   

            משכך הם פני הדברים ובעקבות דבריו של פרופ' אפטר, הגישה ב"כ התובעת בקשה, נשוא דיון זה, למינוי מומחה נוסף בתחום הפסיכיאטרי ולמינוי מומחה בתחום הנוירופסיכולוגי. כן נתבקש בית המשפט להורות על בדיקה נוירולוגית חוזרת.

            בנקודה זו יוער כי במהלך השנים ובטרם הועבר התיק למותב זה, הגישו ב"כ התובעת בקשות חוזרות לבדיקה נוירולוגית חוזרת אצל המומחה ד"ר וייץ, אולם הבקשות כולן לא נדונו;

כך בתחילה משום שהדיון בתיק הושהה למשך שלוש שנים ועל מנת לאפשר לתובעת לקבל ולמצות את הטיפול הפסיכולוגי (ראו: החלטתו של כב' השופט דוויק מיום 15/6/98), ולאחר מכן מששבה וחזרה ב"כ התובעת על בקשה זו גם בפני כב' השופטת וולצקי זו לא נדונה מהטעם שהתובעת עדיין לא השלימה את הטיפול הפסיכולוגי עליו הומלץ (ראו החלטה מיום 6/1/00). בהחלטה נוספת מיום 7/12/00 (שניתנה בתיק בש"א 134612/99) סברה השופטת וולצקי כי מן הראוי הוא ששופט בית משפט זה אשר התיק יועבר לטיפולו, הוא שיתן את דעתו בענין. משהועבר התיק לבית משפט זה והובא בפני כב' הרשמת שיצר, ניתנה על ידה החלטה כי אין מקום לדון בבקשה בטרם חקירתו של פרופ' אפטר וכי לאחריה יהיו הצדדים רשאים לחזור ולהתייחס לבקשה.

משהובא התיק בפני ביום 16/10/02, הוסכם בין הצדדים "שבשלב זה ייקבע התיק להוכחות, ובמידה שבהמשך תבקש התובעת חוות דעת נוספות או אחרות, יגיבו הנתבעות עניינית לבקשה ובית המשפט יחליט" (עמ' 5 לפרוטוקול שורות 19-20).